אונק׳) אנקליטון

(אונק׳) אֶנְקְלִיטֹון m. (ἡ ἔκκλητος, v. Sm. Ant. s. v. Appellatio) appeal from the decision of a court. Gen. R. s. 49 תולין לו א׳ one is permitted to hang up against him i. e. to announce, an appealfrom the dux Deut. R. s. 9 ליתן לפניו אנקליטין (read ליתלות a. טון …); Koh. R. to VIII, 8 שיתלה א׳ to appeal from his decision. Tanḥ. Thazr. 7 שלא ירננו עליו אונק׳וכ׳ (ed. Bub. 9 יתנו, read יתלו). V. next w.